1. לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית הדין האזורי בנצרת מיום 2.1.12 (הנשיאה ורד שפר ונציגי הציבור מר אברהם אלמליח ומר ישראל שוטלנד; ס"ע 1105/10 ודמ"ש 1064/10) אשר דחתה את בקשת המבקשת לפסילת המותב היושב בדין.
רקע וכללי
2. בבית הדין האזורי מתבררת תביעתו של המשיב, אשר עבד כסגן מנהל מרכול בבעלות המבקשת, לתשלום זכויות המגיעות לו מכוח עבודתו. במהלך ישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 2.1.12 עתרה המבקשת לפסול את המותב מלשבת בדין. בית הדין דחה את הבקשה והמבקשת הודיעה על כוונתה לערער על החלטה זו. לפיכך, עוכבו ההליכים בבית הדין האזורי.
ביום 4.3.12 הגישה המבקשת הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערעור. המבקשת טענה בבקשתה, כי בשל טעות אנוש, הגישה הערעור לבית המשפט העליון ורק לאחר שהובררה לה טעותה, ביקשה את מחיקת ההליך ופנתה לבית דין זה. כן טענה המבקשת כי, על אף שקיים סיכוי כי הערעור יידחה, בשמיעתו ובקביעת דיון בו יהיה כדי להביאה לכדי סיפוק נפשי משפטי ותחושה כי נעשה עימה צדק.
המשיב טען כי הבקשה הוגשה בלא תצהיר לתמיכה בעובדות המצויינות בה ומטעם זה בלבד יש לדחותה. כן ציין המשיב כי לאחר שהמבקשת המציאה לבית הדין האזורי העתק הערעור אשר הוגש לבית המשפט העליון, ניתנה החלטת בית הדין ביום 21.1.12 אשר הבהירה למבקשת כי המותב הנכון להגיש אליו הערעור הינו בית דין זה ולא בית המשפט העליון; חרף כך, נמנעה המשיבה מעשות והשתהתה 43 ימים עד להגשת הבקשה דנא.
דיון והכרעה
3. בהתאם להוראות תקנה 112ג(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991; להלן:
"התקנות"), המועד להגשת ערעור על החלטה בעניין פסלות שופט הינו בתוך עשרה ימים מהיום שבו הודעה לבעל הדין ההחלטה בבקשה
; במקרה דנן, ניתנה החלטת בית הדין במעמד הצדדים ביום 2.1.12 ועל כן, המועד האחרון להגשת הערעור עליה הינו ביום 12.1.12 והבקשה הוגשה באיחור.
בהתאם לתקנה 125 לתקנות, לבית הדין סמכות להאריך מועדים, בהתקיים "טעם מיוחד":
"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".
מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא"
.
לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".
4. מהותושל הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין בהתרחשותו. במקרה דנן, לא ציינה המבקשת כל "טעם מיוחד" להגשת הבקשה באיחור והסיבה היחידה הנראית לעין, בעטיה איחרה - הינה טעותו של בא כוחה במניין הימים.
על טעות, ככלל, כ"טעם מיוחד", קבע, זה מכבר, בית המשפט העליון
:
"גם טעות שבדין יכולה
לשמש
טעות
אופרטיבית
לצורך הארכת מועד (....). ואולם, לשם כך על בעל הדין להצביע על מקור הטעות ועל ניסיון בדיקה של ממש, אשר לא עלה יפה. הטעות תוכר כטעם מיוחד רק אם אינה טעות מובנת מאליה או טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית. ... היות בעל הדין נעדר השכלה (...), חשוף לקשיי הבנה (....) ואף נטול ייצוג (...) נסיבות אלה כולן אינן מהוות טעם מיוחד, אלא אם כן נילווה להן יסוד נוסף ההופך את הטעות לאופרטיבית"
.
5. עם זאת, עיון ברישומי מזכירות בית המשפט העליון העלה כי המבקשת הגישה הערעור לבית המשפט העליון
בתוך המועד הקבוע לכך, ביום 11.1.12, ובכך, כמו גם בהודעת ב"כ המבקשת, כמצויין בפרוטוקול הדיון מיום 2.1.12, כי בכוונתו לערער על החלטת בית הדין - נשללה ציפייתו של הצד שכנגד לסופיות הדיון; בעניין דומה, קבע בית המשפט העליון כי:
"הודעתו של בעל
דין
לצד שכנגד על כוונתו להגיש ערעור, הוכרה כטעם מיוחד להארכת המועד להגשת ערעור, כיון שיש בה כדי לשלול התגבשותה של "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים
."
6. על כן, לא ניתן לראותבמשיב כמי שלא ידע על כוונתה של המבקשת לערער על החלטת בית הדין ועל כן אין הוא "מחוסן", עקב עקרון סופיות הדיון, מפני הערעור דנן; ידיעה זאת של המשיב נחשבת, בהתאם לפסיקת בית דין זה ל"טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת הערעור. מטעם זה בלבד, באנו לכלל מסקנה כי יש להאריך המועד להגשת הערעור עד להגשתו בפועל.